בואו נדמיין את פיתוח האנרגיה של המדינה כמסע גדול-כאשר כל מדיניות, כל מטרה וכל טכנולוגיה היא "שחקן" עם תפקיד ותשוקה ברורים. ההודעה של ישיבת המליאה הרביעית ה-20 היא לא רק פיסת נייר; זוהי "מפת דרכים" ששחקנים אלה עוקבים אחריה, וכאשר אנו חופרים בנקודות המפתח שלה בנושא אנרגיה, אנו כמעט יכולים לשמוע אותם "משוחחים" על המשימות שלהם.
ראשון הוא "מנהיג הטרנספורמציה הירוקה" ו"מדריך הפחמן הכפול". הקומוניקט צועק בקול רם: "אנחנו מזרזים את השינוי הירוק-כל רחב של פיתוח כלכלי וחברתי כדי לבנות סין יפה!" זה כאילו המנהיג הזה מניף דגל, ומזכיר לכולם ש"מים צלולים והרים עבותים הם נכסים יקרי ערך"-לא רק סיסמה, אלא דרך חיים. בהנחיית יעדי "הפחמן הכפול" (שיא פחמן וניטרליות פחמן), מנהיג זה צוות צוות: הפחתת פחמן, הפחתת זיהום, פיתוח ירוק וצמיחה כלכלית הם כולם "חברים לצוות" שהולכים יד ביד. יחד, הם בונים "מחסום בטיחותי אקולוגי" (חשבו על זה כמגן חזק) ומשאבים את "המומנטום לצמיחה ירוקה" (כמו משקה ספורט ששומר על כולם). בעיני, זה מראה שפיתוח ירוק ופחות-פחמן הוא כבר לא רק "משימה צדדית"-זהו "הדמות הראשית" של סיפור הפיתוח של סין. זה כבר לא "לנסות" להיות ירוק; זה על "צריך" להיות ירוק, ולעשות את זה טוב...
הבא הוא "חדש מערכות אנרגיה"-עסוק, נחוש ומלא בתוכניות. הקומוניקט אומר לו: "מהרו לבנות את מערכת האנרגיה החדשה!" הבנאי הזה לא רק עובד לבד; זה מתאם עם שני "עוזרים": צד אספקת האנרגיה וצד צריכת האנרגיה. בצד ההיצע, הוא דוחף ליותר אנרגיית פחמן נקייה ונמוכה-(כמו רוח ושמש) שתתפוס את מרכז הבמה. בצד הצריכה, זה מעודד את כולם להשתמש באנרגיה בצורה חכמה יותר. חשבו על מערכת האנרגיה החדשה כעל "צד חכם": אנרגיה מתחדשת היא "אורח הכוכב" (חלקה בשימוש באנרגיה סופנית יקפוץ), וכל מיני מקורות אנרגיה (פחם, גז, אנרגיה מתחדשת) מפטפטים ומשתפים פעולה בצורה חלקה, במקום להילחם על תשומת הלב. אני חושב שזה חיוני-מכיוון שמקור אנרגיה יחיד לא יכול "לשאת" את כל הצרכים של המדינה. מערכת גמישה וחכמה היא כמו מסיבה-מאורגנת היטב: לכל אחד יש תפקיד, וכל העניין מתנהל ללא תקלות.
אז יש את ה"דייל פחמן כפול"-רגוע, יציב ולעולם לא ממהר. הקומוניקט נותן לו תפקיד ברור: "לקדם ולהשיג את שיא הפחמן באופן אקטיבי ויציב, ולהאיץ את המעבר לייצור ירוק ולאורחות חיים". הדייל הזה יודע ששיאו של פחמן ב-2030 ונייטרליות פחמן ב-2060 זה לא "ספרינט"-זה "מרתון". אז, במהלך תקופת תוכנית החומש ה-14-, זה לא הולך "לדחוף חזק מדי" ולגרום לכאוס. במקום זאת, היא נוקטת בצעדים קטנים ותקיפים: לרסן את צמיחתה של אנרגיה מאובנים (כמו לומר לפחם ולנפט "לקחת צעד אחורה"), הגברת אנרגיה לא{10}}מאובנית (מתן "טפיחה על השכם לרוח ולשמש"), ושיפור ניהול פליטת הפחמן (להגדיר "כללים" ברורים כדי שכולם ישחקו בהגינות). אני מעריך את הגישה ה"יציבה" הזו. מיהרה להפחתת פחמן עלולה לפגוע בכלכלה, אך תנועה איטית מדי תחמיץ את החלון. האיזון של הדייל הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים...
אחרון חביב הוא "החדשן הטכנולוגי"-ה"מוח" של צוות האנרגיה. הקומוניקט לא שם אותו ישירות, אבל הוא נותן לו כוח-על: "חדשנות טכנולוגית עצמאית ועצמאית". החדשן הזה הוא כמו "מדען מטורף" (בצורה הטובה ביותר) שעובד על טכנולוגיות אנרגיה חדשות. ה"הצעה" שאושרה על ידי הקומוניקט אומרת שבניית מערכת תעשייתית מודרנית היא משימה עליונה-והיא מזכירה במפורש את "זירוז הפיתוח של תעשיות מתעוררות אסטרטגיות כמו אנרגיה חדשה", בתוספת תחומי מפתח כמו אנרגיית מימן והיתוך גרעיני. מבחינתי זה אומר שהחדשן מקבל "תקציב גדול" ו"כרטיס חינם" להתנסות. למה זה משנה? כי אם אנחנו מסתמכים על מדינות אחרות עבור טכנולוגיות ליבה של אנרגיה, אנחנו כמו מטייל בלי מפה. שליטה בטכנולוגיה שלנו-בין אם זה פאנלים סולאריים טובים יותר או היתוך גרעיני בטוח יותר-פירושו שנוכל להוביל את מירוץ האנרגיה, לא רק לעקוב.
בסך הכל, ההודעה של ישיבת המליאה הרביעית אינה עוסקת רק במדיניות-אלא עוסקת בצוות של "שחקני אנרגיה" הפועלים יחד לקראת עתיד ירוק ועצמאי יותר. ממנהיג הטרנספורמציה הירוקה ועד לחדשן הטכנולוגי, לכל אחד יש תפקיד. ואם הם ימשיכו לעבוד בסנכרון, סיפור האנרגיה של סין הולך להיות סיפור שכדאי לספר.
